בקצרה
- ההחלטה להתחיל טיפול מבוססת על הסיכון לשבר, ולא רק על תוצאת בדיקת צפיפות העצם. שבר קודם בירך או בחוליה, ציון T של מינוס 2.5 ומטה, או צפיפות עצם נמוכה לצד גורמי סיכון נוספים יכולים להצביע על צורך בטיפול.
- אצל נשים רבות הטיפול הראשון הוא ביספוספונט, בדרך כלל בכדור שבועי. במחקרים על נשים עם אוסטאופורוזיס או שבר קודם, הטיפול הפחית משמעותית שברים בחוליות ובירך. תופעות לוואי חמורות כמו פגיעה בעצם הלסת נדירות מאוד במינונים המשמשים לטיפול באוסטאופורוזיס.
- הטיפול משתנה לאורך הזמן. לאחר שלוש עד חמש שנים מקובל להעריך מחדש את הסיכון ולבדוק אם אפשר לעשות הפסקה בטיפול מסוים. לעומת זאת, טיפול בפרוליה (דנוסומב) לא מפסיקים ללא מעבר מסודר לתרופה אחרת, משום שהפסקה עלולה להעלות במהירות את הסיכון לשברים.
איך מחליטים אם להתחיל טיפול תרופתי?
ההחלטה על תרופה לאוסטאופורוזיס מעוררת לפעמים שאלות לגבי משך הטיפול, תופעות הלוואי והאפשרות להסתפק בסידן ובפעילות גופנית. חשוב לדעת שלא כל טיפול נמשך ללא שינוי לכל החיים, ושאת הצורך בהמשך הטיפול בוחנים מחדש במהלך המעקב. תופעות לוואי חמורות הן נדירות, והרופאה שוקלת אותן מול הסיכון לשברים. אצל נשים שנמצאות בסיכון גבוה, תוספת סידן לבדה אינה מחליפה טיפול שנועד להפחית את הסיכון לשבר. לכן הבחירה מתחילה בהערכת הסיכון האישית ובשיחה על האפשרויות המתאימות.
מתי מומלץ להתחיל בתרופה?
ציון צפיפות העצם הוא נתון חשוב, אך ההחלטה על טיפול תלויה גם בגורמי סיכון נוספים. אצל אישה שכבר חוותה שבר אופייני לאוסטאופורוזיס עשוי להיות צורך בטיפול גם בלי קשר לציון שנמדד. בין המצבים שבהם מציעים טיפול לנשים אחרי גיל המעבר נכללים שבר קודם בירך או בחוליה, ציון T של מינוס 2.5 ומטה, או ציון T של מינוס 1.5 ומטה יחד עם שבר קודם, שימוש בסטרואידים או טיפול אחר שמאיץ את איבוד העצם. בנוסף אפשר להשתמש במחשבון שמעריך את הסיכון לשבר בעשר השנים הבאות, כדי לסייע בקבלת ההחלטה המשותפת. על בדיקת צפיפות העצם ועל משמעות תוצאותיה אפשר לקרוא במאמר נפרד.
מה חשוב לעשות לצד הטיפול?
שמירה על בריאות העצם כוללת צריכת סידן מספקת מהמזון, ותוסף כשאין די סידן בתפריט; ויטמין D כשיש חוסר; פעילות גופנית שנושאת משקל; הימנעות מעישון; וצעדים למניעת נפילות. הצעדים האלה חשובים גם כשנוטלים תרופה, אך אינם מחליפים טיפול תרופתי כשיש בו צורך. אם נוטלים תוסף סידן, מקובל לחלק את הכמות למנות של עד 500 מ"ג, להפריד את נטילתו מברזל, וליטול סידן קרבונט עם האוכל.
הטיפול הנפוץ: ביספוספונטים
איך הם פועלים? אלה תרופות שמאטות את פירוק העצם. הן משמשות כטיפול ראשון במקרים רבים ומפחיתות את הסיכון לשברים בחוליות ובצוואר הירך. במחקרים על נשים עם אוסטאופורוזיס או שבר קודם, אלנדרונט הפחית שברים בחוליות ב-55%, שברי ירך ב-51% ושברים אחרים ב-20%. בדרך כלל נוטלים את התרופה בכדור פעם בשבוע. קיימת גם אפשרות לעירוי שנתי לנשים שאינן יכולות ליטול כדורים או סובלות מתופעות לוואי.
איך נוטלים את הכדור? בבוקר, על קיבה ריקה, עם כוס מי ברז. במשך חצי שעה לאחר הנטילה אין לאכול, לשתות משקאות אחרים, ליטול תרופות נוספות או לשכב. ההנחיות האלה נועדו לצמצם גירוי של הוושט, שעלול להיגרם מהתרופה.
מהן תופעות הלוואי? לעיתים מופיעים כאבי בטן, בחילה או צרבת. קיימות גם תופעות נדירות מאוד, ובהן פגיעה בעצם הלסת, שנקשרת בעיקר למינונים גבוהים המשמשים בטיפול בסרטן, ושבר לא טיפוסי בעצם הירך לאחר שימוש ממושך. במחקרים שנכללו בסקירה על אלנדרונט לא נצפו מקרים של שתי התופעות האלה. כמו כן, אין המלצה לדחות באופן שגרתי טיפולי שיניים בגלל נטילת ביספוספונט בכדורים.
כמה זמן נמשך הטיפול? לאחר שלוש עד חמש שנים בוחנים מחדש את הסיכון לשברים. אם הסיכון פחת, אפשר לפעמים לעשות הפסקה מתוכננת, משום שהשפעת התרופה על העצם נמשכת גם לאחר הפסקת הנטילה. אם הסיכון עדיין גבוה, ממשיכים בטיפול. ההחלטה על שינוי או הפסקה מתקבלת עם הרופאה.
אפשרויות נוספות כשהטיפול הראשון אינו מתאים
פרוליה (דנוסומב). תרופה שניתנת בזריקה תת עורית אחת לשישה חודשים, ובדרך כלל נסבלת היטב. חשוב להקפיד על מועדי הזריקות: בניגוד לביספוספונטים, השפעתה אינה נשארת בעצם לאחר הפסקת הטיפול. אם צריך להפסיק, יש לעבור בצורה מסודרת לתרופה אחרת, כדי להימנע מעלייה חדה בסיכון לשברים. לפני תחילת הטיפול בודקים את רמות הסידן וויטמין D.
תרופות שמעודדות בניית עצם. במצבים של אוסטאופורוזיס קשה, למשל כשיש שברים חוזרים או צפיפות עצם נמוכה מאוד, אפשר לשקול טיפול בטריפרטיד (פורטאו), זריקה יומית למשך כשנתיים, או ברומוסוזומב (אבניטי), זריקה חודשית למשך שנה. רומוסוזומב אינה מומלצת לנשים עם גורמי סיכון למחלות לב. אחרי הטיפולים האלה ממשיכים בתרופה שמסייעת לשמר את העצם שנבנתה.
ראלוקסיפן (אוויסטה). כדור יומי שמחקה חלק מהשפעות האסטרוגן על העצם. הוא מפחית את הסיכון לשברים בחוליות, אך לא הוכח כמפחית שברי ירך, ומפחית גם את הסיכון לסרטן השד. עם זאת, הוא עלול להחמיר גלי חום ולהעלות מעט את הסיכון לקרישי דם.
טיפול הורמונלי בגיל המעבר. אסטרוגן מסייע לשמור על העצם ולהפחית את הסיכון לשברים. הוא אינו בדרך כלל הטיפול הראשון כשאוסטאופורוזיס היא הבעיה היחידה, אבל אצל אישה עם תסמיני גיל המעבר או גיל מעבר מוקדם, הטיפול עשוי לתת מענה לשני הצרכים. אפשר לקרוא על כך בהרחבה במאמר על הטיפול ההורמונלי.

במרפאה
במרפאת גפן ד"ר סופיה שפירא, מומחית לאנדוקרינולוגיה, מעריכה את הסיכון האישי לשברים ומתאימה את הטיפול על סמך התמונה הרפואית הכוללת, ולא רק לפי ציון צפיפות העצם. טל פלג, דיאטנית קלינית, מסייעת בהתאמת התזונה כחלק מהטיפול.
עודכן: 10/2026
מקורות(3)
- NICE NG259, Osteoporosis: risk assessment (2026)
- Eastell R et al. (Endocrine Society). J Clin Endocrinol Metab 2019;104:1595. PMID 30907953
- Wells GA et al. Alendronate (Cochrane review). Cochrane Database Syst Rev 2025;1:CD001155. PMID 39868546