תסמיני גיל המעבר: מהם התסמינים השכיחים, כמה זמן הם נמשכים ומה לא בהכרח קשור לגיל המעבר

"אני לא מכירה את עצמי"

זה אחד המשפטים שנשמעים הכי הרבה בביקורים בנושא גיל המעבר. לאו דווקא ״יש לי גלי חום״, אלא משהו רחב יותר: אני עצבנית, אני שוכחת דברים, אני לא ישנה, אני כבר לא אני. מאחורי המשפט הזה מסתתר לעיתים החשש שהבעיה אינה בגוף אלא בראש, או שככה ייראו החיים מעכשיו.

לתחושות האלה יש בסיס גופני. למה שמתרחש בגוף יש שם, ואפשר גם לפרט את התסמינים. אלא שלא כולם נובעים מאותו מנגנון. לכן כדאי להבחין בין תסמינים שנובעים ישירות מהירידה באסטרוגן, כאלה שקשורים לשינה משובשת וכאלה שאינם קשורים כלל לגיל המעבר.

גלי חום: איך זה מרגיש ולמה זה קורה

גל חום הוא תחושה פתאומית של חום וסומק, בעיקר בראש, בפנים, בצוואר ובחזה. הוא יכול להימשך בין 30 שניות ל-5 דקות, ומלווה בהזעה מרובה. אחריו עשויה להגיע תחושת קור, לפעמים עד כדי צמרמורת. לא פעם דווקא הזעות לילה פתאומיות הן הסימן הראשון.

מקור התופעה במוח, ולא בעור. הירידה ברמת האסטרוגן משנה את הכוונון של ה״תרמוסטט״ בהיפותלמוס, והגוף מפעיל מנגנוני קירור, כמו הרחבת כלי דם והזעה, גם כשאין בהם צורך. מתח אינו גורם לגלי החום, אבל הוא יכול לעורר אותם או להחמיר אותם.

אחת השאלות שנשים שואלות היא - כמה זמן זה יימשך? התשובה הישנה, ״שנתיים־שלוש״, כבר אינה מדויקת. במחקר אמריקאי שעקב במשך 17 שנה אחרי יותר משלושת אלפים נשים, משכם החציוני של גלי חום תכופים היה 7.4 שנים, והם נמשכו בחציון 4.5 שנים אחרי הוסת האחרונה. אצל מי שהחלה לסבול מגלי חום בשלב מוקדם, עוד לפני שהמחזור הפך לא סדיר, הם נמשכו הכי הרבה זמן: יותר מ-11 שנים. המטרה אינה להפחיד, אלא לעזור לקבל החלטה על טיפול מתוך הבנה של משך התסמינים בפועל.

הלילה, ומה שנובע ממנו

רבות מהתלונות שלא תמיד מזהים עם גיל המעבר - עצבנות, חוסר מנוחה, שינויים במצב הרוח, חרדה, קשיי זיכרון וריכוז ועייפות - מופיעות ברשימת התסמינים של האגודה הישראלית לגיל המעבר. לצידן מופיעה הסתייגות חשובה: גלי החום מפריעים לשינה, ולכן מקורן של רבות מהתלונות האלה הוא מחסור ממושך בשינה. כשהגלים חולפים והשינה משתפרת, גם התלונות לרוב חולפות.

לכך יש משמעות גם בבחירת הטיפול. לפני שמטפלים בקשיי זיכרון או במצב הרוח בנפרד, כדאי לבדוק מה קורה בלילה. עם זאת, מצב רוח ירוד מוכר גם כתסמין בפני עצמו בתקופה הזאת, ודיכאון מחייב התייחסות וטיפול בפני עצמו, גם אם הוא מופיע סביב גיל 50.

הגוף: מפרקים, שרירים ועור

כאבי שרירים ומפרקים נמנים עם התסמינים השכיחים. נשים רבות מתארות כאב במפרקים הקטנים ובסביבתם, אף שבבדיקה ובצילום המפרקים נראים תקינים. אלה אינם כאבים שנובעים ממחלת מפרקים, והם מגיבים לטיפול הורמונלי.

יש גם שינויים שאפשר לראות במראה: עם הירידה בקולגן העור נעשה דק ויבש יותר; יובש עשוי להופיע גם בעיניים ובפה, ולעיתים יש נשירת שיער וציפורניים שנשברות בקלות. אלה תסמינים ממשיים, אך לא לגבי כולם ברור באותה מידה עד כמה הם קשורים למנופאוזה. האגודה הישראלית מציינת במפורש שהקשר הישיר לחרדה, דפיקות לב, יובש בעור ועייפות ברור פחות.

הנרתיק, השתן והחשק

יובש בנרתיק וכאב בקיום יחסים, לצד דחיפות, תכיפות וצריבה במתן שתן שאינן נובעות מדלקת, קשורים לאותו חסר הורמונלי. יש להם מאפיין שמבדיל אותם מרבים מהתסמינים האחרים: הם אינם חולפים עם השנים. על הסיבות לכך אפשר לקרוא במאמר על מה שקורה בגוף אחרי הפסקת הוסת, ועל כאב בקיום יחסים במאמר נפרד. גם ירידה בחשק המיני היא אחד התסמינים המוכרים של גיל המעבר.

מה לא בהכרח קשור לגיל המעבר

עייפות, האטה, שכחנות ושינויים במצב הרוח יכולים להופיע גם בהפרעה בתפקוד בלוטת התריס, שהופכת שכיחה יותר בדיוק בגילאים האלה. יתר־פעילות של הבלוטה עלולה לגרום לגלי חום, לדפיקות לב ולנדודי שינה, תסמינים שנהוג לייחס למנופאוזה. אין פירוש הדבר שמדובר בהכרח בבעיה בבלוטת התריס במקום בגיל המעבר, אלא שחשוב לבדוק את שתי האפשרויות, במיוחד כשהתסמינים אינם מתיישבים עם התמונה הצפויה או אינם משתפרים בעקבות טיפול המכוון לגיל המעבר. גם דימומים לא סדירים, שמאפיינים את התקופה, לא תמיד נובעים ממנה, כפי שמוסבר במאמר על טרום גיל המעבר.

ומה עוזר

הטיפול היעיל ביותר לגלי חום הוא טיפול הורמונלי. למי הוא מתאים ואיך מחליטים? על כך במאמר נפרד. למי שלא יכולה או לא רוצה לקבל אותו יש גם חלופות, אם כי הראיות ליעילותן חזקות פחות. ובכל מקרה, חשוב לתת מקום לשינה ולפעילות גופנית - שני תחומים שבהם אפשר לפעול בעצמך.