אוסטאופורוזיס: המחלה שלא מרגישים עד השבר הראשון, ולמה היא שכיחה אצל נשים

"אבל אני לא מרגישה כלום"

זה בדיוק הקושי באוסטאופורוזיס: לרוב אין תסמינים שמתריעים על המחלה. לעיתים השבר הראשון הוא גם הסימן הראשון לכך שהעצם נחלשה.

קשה לפעמים להתייחס ברצינות למצב שאינו מורגש. אבל אפשר להעריך את צפיפות העצם בבדיקה שנמשכת כעשר דקות, וכשיש צורך בטיפול, הוא יכול להפחית את הסיכון לשבר. המטרה היא לזהות את הסיכון לפני השבר הראשון. שבר בצוואר הירך, למשל, עלול לפגוע משמעותית בתפקוד ובבריאות, ובמקור מצוין שיעור תמותה מוגבר של עד 30% לאחר שבר כזה.

מה קורה בתוך העצם?

העצם היא רקמה חיה שמתחדשת כל הזמן: חלקים ממנה מתפרקים ובמקומם נבנית עצם חדשה. בגיל צעיר תהליך הבנייה גובר על הפירוק. לאחר שמגיעים לשיא מסת העצם, בסביבות גיל 30 עד 35, מתחיל בהדרגה אובדן טבעי של רקמת עצם.

אוסטאופורוזיס היא מצב שבו צפיפות העצם ואיכותה פוחתות עד שהיא עלולה להישבר גם בעקבות נפילה מגובה עמידה או חבלה קלה. שברים כאלה שכיחים בחוליות עמוד השדרה, בשורש כף היד ובצוואר הירך. אובדן גובה והתקמרות קדימה בגיל מבוגר יכולים להעיד על שברים קודמים בחוליות, שלא תמיד גרמו לתסמינים בזמן שהתרחשו.

למה אוסטאופורוזיס נפוצה במיוחד אצל נשים?

אסטרוגן מסייע לווסת את האיזון בין פירוק העצם לבנייתה. לאחר גיל המעבר רמת האסטרוגן יורדת, ופירוק העצם מואץ, בעיקר בשנים הראשונות.

לכן גם מצבים שבהם האסטרוגן יורד בגיל צעיר יחסית מעלים את הסיכון: גיל מעבר מוקדם, כריתת שחלות לפני גיל 45, היעדר וסת במשך חצי שנה או יותר בעקבות תזונה מגבילה מאוד או פעילות גופנית מופרזת, וכן טיפולים לסרטן השד שמפחיתים את רמות האסטרוגן.

מנגד, טיפול הורמונלי בגיל המעבר מפחית את הסיכון לשברים. הנושא מפורט במאמר נפרד על הטיפול ההורמונלי.

מי עוד נמצאת בסיכון?

יש גורמי סיכון שאי אפשר לשנות, ובהם הגיל, שבר קודם ושבר בצוואר הירך אצל אחד ההורים. לצידם קיימים גורמים נוספים שחשוב להכיר, משום שחלקם ניתנים לטיפול.

בלוטת התריס. יתר־פעילות של הבלוטה מאיצה את פירוק העצם. השפעה דומה עלולה להיות גם למינון גבוה מדי של הורמון התריס אצל מי שמקבלת טיפול לתת־פעילות. זו אחת הסיבות לחשיבות האיזון של פעילות הבלוטה, גם כשאין תסמינים בולטים. על כך אפשר לקרוא במאמר על בלוטת התריס.

תרופות סטרואידיות. טיפול ממושך בסטרואידים בכדורים, במשך שלושה חודשים או יותר, הוא גורם סיכון משמעותי. הוא נחשב לסיבה להערכת הסיכון לשברים בכל גיל.

מחלות ותרופות נוספות. סוכרת, מחלת קושינג, יתר־פעילות של בלוטת יותרת התריס, מחלות מעי דלקתיות, צליאק ודלקת מפרקים שגרונית עשויות להשפיע על בריאות העצם. גם תרופות מסוימות, ובהן תרופות להפחתת חומציות בקיבה ותרופות לאפילפסיה, קשורות לסיכון מוגבר.

גורמי אורח חיים. עישון, צריכת אלכוהול, משקל גוף נמוך, מחסור בסידן או בוויטמין D והיעדר פעילות גופנית נכללים אף הם ברשימת גורמי הסיכון.

האם אוסטאופניה ואוסטאופורוזיס הן אותו מצב?

לא. בדיקת צפיפות העצם משווה את צפיפות העצם שלך לערך ייחוס של אישה צעירה, והתוצאה מבוטאת במספר. ירידה מתונה נקראת אוסטאופניה: צפיפות נמוכה מהרגיל, אך עדיין לא ברמה שמוגדרת אוסטאופורוזיס. ירידה משמעותית יותר מוגדרת אוסטאופורוזיס.

תוצאה של צפיפות נמוכה אינה אומרת בהכרח שצפוי שבר. היא מעידה שכדאי להעריך את הסיכון. ההחלטה אם להתחיל טיפול אינה מתבססת רק על תוצאת הבדיקה, אלא גם על הסיכון הכולל לשבר בעשר השנים הקרובות. לצורך כך משתמשים בכלי הערכה שמשקללים גיל, שברים קודמים, שימוש בסטרואידים, עישון וגורמים נוספים. מאמרים נפרדים עוסקים בבדיקת צפיפות העצם ובאפשרויות הטיפול.

מה אפשר לעשות כבר עכשיו?

יש כמה צעדים שיכולים לתמוך בבריאות העצם: להימנע מעישון, לשמור על פעילות גופנית שכוללת נשיאת משקל, למשל הליכה, ריצה קלה ואימוני התנגדות, ולדאוג לצריכה מתאימה של סידן. כשיש מחסור בוויטמין D, חשוב לטפל בו; לפי המקור, מחסור כזה נפוץ בישראל גם במדינה שטופת שמש.

חשוב גם לברר מתי מומלצת בדיקת צפיפות עצם: לפי המידע במאמר, מגיל 60 היא כלולה בסל לכל אישה, ובגילים צעירים יותר עשויה להיות התוויה לבדיקה כשקיימים גורמי סיכון.