נגישות

    גודל טקסט100%
    אנדוקרינולוגיה

    טיפול בבלוטת התריס: מה עושים בתת־פעילות וביתר־פעילות?

    ד״ר סופיה שפירא

    ד״ר סופיה שפירא, רופאה בכירה, מומחית ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה

    בקצרה

    • בתת־פעילות של בלוטת התריס, הטיפול הוא בדרך כלל נטילה יומית של תחליף להורמון החסר. נוטלים אותו על קיבה ריקה, ומכוונים את המינון בעזרת בדיקות דם לאורך כמה שבועות. במקרים רבים הטיפול נמשך כל החיים, אך כשההפרעה קלה וה-TSH גבוה רק מעט, לא תמיד צריך להתחיל בתרופה.
    • ביתר־פעילות יש שלוש אפשרויות טיפול עיקריות: תרופות שמפחיתות את ייצור ההורמון, יוד רדיואקטיבי או ניתוח. בישראל מקובל להתחיל במקרים רבים בתרופות, ובמצבים אחרים אפשר להעדיף טיפול ביוד רדיואקטיבי. הבחירה תלויה בגורם ליתר הפעילות, בחומרתה ובהעדפות המטופלת.
    • אחרי טיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח עלולה להתפתח תת־פעילות של הבלוטה, ולעיתים זו התוצאה הצפויה של הטיפול. במצב כזה נוטלים תחליף להורמון החסר.

    האם אצטרך לקחת תרופה לכל החיים?

    בתת־פעילות קבועה של בלוטת התריס, התשובה היא בדרך כלל כן. אבל מדובר בטיפול שמחליף הורמון שהגוף אינו מייצר בכמות מספקת, ולכן כשהמינון מותאם היטב אפשר בדרך כלל לשמור על איזון לאורך זמן. לא כל תת־פעילות היא קבועה, ולא כל חריגה קלה בבדיקת דם מחייבת טיפול. על התסמינים ועל האבחון אפשר לקרוא במאמר נפרד. כאן נתמקד באפשרויות הטיפול אחרי שהאבחנה כבר נקבעה.

    טיפול בתת־פעילות: התרופה והמעקב

    איזו תרופה נוטלים? לבותירוקסין הוא תחליף סינתטי להורמון התירוקסין. בישראל הוא נמכר בין השאר בשמות אלטרוקסין, יוטירוקס וסינטרואיד. לעיתים מתחילים במינון של 50 עד 100 מיקרוגרם ביום. אצל נשים מעל גיל 65 או עם מחלת לב מתחילים בדרך כלל במינון נמוך יותר ומעלים אותו בהדרגה, כדי להימנע מתופעות כמו דפיקות לב, עצבנות ורעד.

    איך נוטלים את התרופה? בדרך כלל בבוקר, על קיבה ריקה, לפחות חצי שעה לפני ארוחה, קפה או תרופות אחרות. ברזל וסידן עלולים להפריע במיוחד לספיגה, ולכן חשוב להפריד בין נטילתם לבין התרופה. נטילה קבועה לצד קפה או מזון עלולה לפגוע ביעילות הטיפול.

    מתי בודקים אם המינון מתאים? מבצעים בדיקת דם חוזרת כעבור ארבעה עד שישה שבועות, ובהתאם לתוצאה מחליטים אם לשנות את המינון. כשערך ה-TSH היה גבוה מאוד או שתת הפעילות נמשכה זמן רב, האיזון עשוי להימשך עד כחצי שנה. לאחר שמגיעים לאיזון, ממשיכים במעקב TSH אחת לחצי שנה עד שנה. אם נותרו תסמינים למרות ערך TSH תקין, לא מעלים את המינון ללא הגבלה. מינון גבוה מדי עלול לפגוע בלב ובעצמות, ולכן חשוב לבדוק אם לתסמינים יש סיבה אחרת.

    האם הטיפול תמיד קבוע? ברוב המקרים הוא נמשך שנים רבות, ולעיתים לכל החיים. עם זאת, תת־פעילות שנגרמה מדלקת חולפת של הבלוטה, כולל דלקת אחרי לידה, עשויה לחלוף בתוך שבועות עד חודשים.

    ומה בהיריון? חשוב להגיע לאיזון של בלוטת התריס לקראת היריון, משום שתת־פעילות שאינה מאוזנת עלולה להשפיע על הפוריות ועל ההיריון. עם גילוי ההיריון יש לעיתים צורך בהעלאת מינון התרופה ובמעקב צמוד.

    מה עושים כשה-TSH גבוה רק מעט?

    לא כל עלייה ב-TSH מחייבת טיפול. כשמדובר בהפרעה קלה, במיוחד ללא תסמינים, אפשר לעיתים להסתפק במעקב. אם ה-TSH הוא 10 ומעלה בשתי בדיקות שנערכו בהפרש של שלושה חודשים, מקובל להציע טיפול. כשהערך נמוך מ-10, אצל אישה מתחת לגיל 65 עם תסמינים, אפשר לשקול ניסיון טיפולי של כחצי שנה. אם הבדיקה מתאזנת אך התסמינים אינם משתפרים, אפשר לשקול להפסיק את הטיפול. כשבוחרים במעקב ללא תרופה, תדירות בדיקות הדם תלויה גם בנוכחות נוגדנים: אחת לשנה כשיש נוגדנים, ואחת לשנתיים עד שלוש כשאין.

    יתר־פעילות: שלוש אפשרויות טיפול

    הטיפול נקבע לפי הגורם ליתר הפעילות, חומרתה והמצב הרפואי. כאשר עודף ההורמון נובע מדלקת חולפת בבלוטה, לעיתים די בטיפול שמקל על התסמינים, למשל חוסמי בטא להאטת הדופק, עד שהמצב חולף. כשמדובר בייצור מוגבר של הורמון, כמו במחלת גרייבס או בקשרית מפרישה, בוחרים בין שלוש האפשרויות הבאות.

    תרופות להפחתת ייצור ההורמון. הטיפול ניתן בכדורים. במחלת גרייבס מתחילים לעיתים קרובות בדרך הזאת. יש נשים שמגיעות להפוגה ויכולות להפסיק את התרופות, ואחרות נזקקות לטיפול ממושך או לאפשרות טיפולית אחרת. משך טיפול מקובל הוא 12 עד 18 חודשים, ובמחלה קלה עם סיכוי טוב להפוגה אפשר לבחור בתרופות כטיפול ראשון. בתחילת הדרך מבצעים בדיקות דם בדרך כלל אחת לשישה שבועות עד לאיזון, ובהמשך אחת לשלושה חודשים.

    יוד רדיואקטיבי. זהו טיפול בכמוסה שנוטלים דרך הפה. היוד נקלט בבלוטת התריס ומפחית בהדרגה את פעילותה. הוא מתאים למצבים מסוימים של מחלת גרייבס או קשריות שמייצרות עודף הורמון, אך אינו מתאים בכל מצב, למשל כשיש מעורבות עינית, חשד לממאירות, לחץ משמעותי בצוואר, היריון או תכנון היריון בחצי השנה הקרובה. בעקבות הטיפול מתפתחת לא פעם תת־פעילות, בעיקר במחלת גרייבס, ואז יש צורך בתחליף הורמון.

    ניתוח. במקרים מסוימים ממליצים על כריתת בלוטת התריס, בדרך כלל כריתה מלאה. האפשרות הזאת נשקלת למשל כשיש בלוטה גדולה מאוד, כשהתרופות גורמות לתופעות לוואי משמעותיות או כשהתגובה לטיפול אינה מספקת. הניתוח מאפשר לטפל במהירות במקור ליתר הפעילות, אך כרוך בסיכונים ניתוחיים, ולאחר כריתה מלאה יש ליטול תחליף הורמון לכל החיים.

    טיפול בקשרית מפרישה אחת. כשקשרית בודדת מייצרת את עודף ההורמון, קיימות גם אפשרויות זעיר פולשניות, למשל טיפול בגלי רדיו בהכוונת אולטרסאונד, שמטרתו להקטין את הקשרית ללא ניתוח.

    ד״ר סופיה שפירא

    במרפאה

    במרפאת גפן ד"ר סופיה שפירא, מומחית לאנדוקרינולוגיה, מתאימה את הטיפול, עוקבת אחר רמות ההורמונים ומלווה את בחירת הטיפול ביתר־פעילות. כשנדרש טיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח, נעשה שיתוף פעולה עם מומחי אף, אוזן וגרון ועם מכון איזוטופים בבית חולים.

    עודכן: 10/2026

    מקורות(1)
    1. NICE NG145, Thyroid disease: assessment and management (2019, updated 2023)