בקצרה
- כמחצית מהנשים לאחר גיל המעבר חוות יובש, צריבה או כאב ביחסי מין, ורבות אינן מעלות את הנושא בפני הרופאה. אחד הגורמים המרכזיים הוא הירידה באסטרוגן והשפעתה על רקמת הנרתיק, ויש לכך טיפול.
- אסטרוגן מקומי לנרתיק הוא טיפול ראשון מומלץ, גם לנשים שמקבלות טיפול הורמונלי כללי. השפעתו מקומית בעיקרה, תופעות לוואי חמורות נדירות מאוד, ולרוב השיפור מורגש בתוך כמה שבועות. כשמפסיקים להשתמש בו, התסמינים עלולים לחזור.
- לא כל כאב נובע מיובש. אם הכאב נמשך לאחר טיפול ברקמה, לפעמים מעורב בו כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן. במקרה כזה פיזיותרפיה יכולה להיות מתאימה יותר מהוספת תכשיר לחות.
"התחלתי להימנע"
לפעמים הכאב מתחיל בתחושת צריבה קלה, ובהמשך מגע שהיה נעים נעשה לא נוח. אצל חלק מהנשים הדבר מוביל להימנעות מיחסים או לקושי לדבר על מה שהשתנה. הבעיה כנראה שכיחה יותר מכפי שעולה מהדיווחים, בין היתר מפני שלא תמיד נוח להעלות אותה בשיחה רפואית. חשוב לדעת שלא מדובר בהכרח בשינוי שצריך לקבל כחלק מהגיל: יש דרכים לטפל ברקמה ולהקל על התסמינים, ומומלץ לפנות מוקדם, לפני שהם מחמירים.
הסיבה הראשונה: הרקמה עצמה
הנרתיק והפות מושפעים מרמות האסטרוגן. כשהן יורדות, הרירית נעשית דקה, פחות גמישה ופחות לחה, וגם סביבת החיידקים משתנה. השינויים יכולים לגרום ליובש, גרד, צריבה או כאב בחדירה, ולפעמים גם לדימום קל לאחריה. הם עשויים להתלוות לתכיפות ודחיפות במתן שתן ולדלקות חוזרות; מכלול התסמינים מכונה התסמונת הגניטו־אורינרית של גיל המעבר. בניגוד לגלי חום, שנוטים לחלוף עם הזמן, תסמינים אלה מתחילים לעיתים ארבע עד חמש שנים אחרי הווסת האחרונה, ועלולים להחמיר ללא טיפול.
הטיפול: אסטרוגן מקומי. ניתן להשתמש בתכשיר בצורת קרם, טבליה או נר לנרתיק. מומלץ להציע אותו לנשים עם התסמינים, גם אם הן כבר מטופלות בהורמונים באופן כללי, משום שטיפול כללי לא תמיד מספיק לטיפול ברקמה המקומית. זו גם ההמלצה של האגודה הישראלית לגיל המעבר. רק כמות קטנה מאוד מההורמון מגיעה למחזור הדם, ולכן בדרך כלל אין צורך להוסיף פרוגסטרון להגנה על רירית הרחם או לבצע מעקב אחריה, אלא אם מופיע דימום בלתי צפוי. השיפור מורגש לרוב בתוך כמה שבועות, ואפשר להמשיך בטיפול כל עוד הוא נחוץ, משום שהתסמינים נוטים לחזור עם הפסקתו. אם המינון הרגיל אינו מספיק, אפשר לשקול להעלותו.
כשאסטרוגן אינו אפשרי. אצל נשים שחלו בסרטן שד מתחילים לרוב בתכשירי לחות ובחומרי סיכה שאינם הורמונליים. אם הם אינם מספיקים, אפשר לשקול אסטרוגן מקומי בתיאום עם האונקולוגית.
חומרי סיכה ותכשירי לחות. חומר סיכה מיועד לשימוש בזמן יחסי מין; תכשיר לחות לנרתיק משמש באופן קבוע, כמה פעמים בשבוע. אפשר לשלב אותם עם אסטרוגן מקומי, והם גם אפשרות לנשים שמעדיפות טיפול ללא הורמונים.
הסיבה השנייה: השרירים שסביב
כאשר מגע מכאיב, שרירי רצפת האגן עשויים להתכווץ בתגובה, לפעמים עוד לפני החדירה ובלי כוונה מודעת. הכיווץ עצמו עלול להגביר את הכאב, וכך נוצר מעגל של כאב ומתח שרירי. גם כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן עשוי לגרום לכאבים ביחסים. אפשר לחשוד בכך כשהכאב נמשך למרות טיפול ביובש, או כשהמגע בפתח הנרתיק כואב כבר בתחילתו.
הטיפול: פיזיותרפיה. הטיפול יכול לכלול לימוד נשימה והרפיה, תרגול וטיפול ידני פנימי בשרירים מכווצים. הוא מתואר כטיפול שאינו כואב, ולעיתים אפשר לחוש הקלה בתוך מספר מפגשים. הטיפול נכלל בסל הבריאות. אפשר לקרוא עוד במאמר על רצפת האגן.
הסיבה השלישית: מה שנשאר אחרי שהכאב חלף
לפעמים גם אחרי שהרקמה השתפרה והשרירים מתכווצים פחות, נשאר חשש ממגע שיכאב שוב. תקופה ארוכה של כאב עלולה להשפיע על החשק ועל הקרבה, לצד השינויים ההורמונליים עצמם. טיפול בכאב עשוי לעזור גם לחשק לחזור, ולעיתים שיחה עם הרופאה או טיפול מיני יכולים לסייע בתהליך.

במרפאה
בגפן אפשר לברר את הגורמים יחד: ד"ר מיכל עובדיה, מומחית לאורוגינקולוגיה, בודקת את מצב הרקמה והשרירים ומתאימה טיפול מקומי; איילת מגידו, פיזיותרפיסטית לרצפת האגן, מטפלת בכיווץ יתר כשזה רלוונטי. אפשר להתחיל אצל כל אחת מהן.
עודכן: 10/2026
מקורות(3)
- האגודה הישראלית לגיל המעבר, "טיפול באטרופיה נרתיקית" (2024)
- NICE NG23, Menopause: identification and management (updated 2026)
- משרד הבריאות, "תרגילים לחיזוק רצפת האגן לאחר לידה"