דליפת שתן: שני סוגים עיקריים, סיבות שונות, ולמה בחלק גדול מהמקרים לא צריך ניתוח

"זה כבר ככה מאז הלידה"

הכי קל להסביר דליפת שתן כמשהו שקורה: אחרי לידה, עם הגיל, לכולן. נכון שזו תופעה שכיחה מאוד, אך לא נכון שצריך לחיות איתה. מה היא עושה: תחושת "הזדקנות מוקדמת", התבודדות מפחד ריח, ויתור על יחסי מין וחיי חברה. ומולה עומדת עובדה אחת פשוטה: כשמטפלים, רוב הנשים משתפרות, ורובן בלי ניתוח. הצעד הראשון הוא לומר את זה בקול, לרופאה או לפיזיותרפיסטית.

שני סוגים, ולמה חשוב להבדיל

דליפה במאמץ. בשיעול, בצחוק, בהתעטשות, בקפיצה, בהרמת הילד. השתן בורח כי התמיכה מתחת לשלפוחית ולשופכה נחלשה, לרוב אחרי היריון ולידה, ולכן היא שכיחה יותר בגיל צעיר. אין כאן בעיה בשלפוחית עצמה; יש בעיה בערסל שמחזיק אותה.

דליפה בדחיפות. הצורך מגיע פתאום, חזק, ולא תמיד מספיקים. לעיתים עם תכיפות, ביום ובלילה. הסיבה לרוב לא ידועה, וככל הנראה מדובר בשדרים לקויים בין השלפוחית למוח. שכיחה יותר בגיל מבוגר. בגיל המעבר, יובש ודלדול ברקמות תורמים לה.

ושילוב. אצל נשים רבות יש משני הסוגים, ואז מטפלים קודם בזה שפוגע יותר.

ההבדל קובע את הטיפול, ולכן השיחה הראשונה מוקדשת לשאלה מתי בורח: כשאת מתאמצת, או כשאת ממהרת. הגישה המקובלת היום היא שאין צורך בבדיקות שמאשרות את התלונה לפני שמתחילים לטפל. בדיקת אורודינמיקה, שמודדת את השלפוחית, נשמרת למצבים מסוימים, בעיקר לפני ניתוח, ועליה יש מאמר נפרד.

מה עושים קודם, בשני הסוגים

שינוי הרגלים. בדחיפות: להפחית קפאין. בשני הסוגים: לאזן את כמות השתייה, לא מעט מדי ולא הרבה מדי, ולרדת במשקל כשיש עודף. עצירות כרונית מכבידה על רצפת האגן, וכדאי לטפל בה.

פיזיותרפיה של רצפת האגן. לדליפה במאמץ ולשילוב, זו ההצעה הראשונה: תרגול מודרך של שלושה חודשים לפחות, שמונה כיווצים לפחות שלוש פעמים ביום, אחרי שפיזיותרפיסטית בדקה שאת מכווצת את השריר הנכון. מחקרים מראים שהאימון מרפא או משפר דליפה במאמץ, וגם את שאר הסוגים. שיקום השרירים יעיל ב-65% מהמקרים. הטיפול בסל, בכל גיל.

אימון שלפוחית. לדחיפות ולשילוב: תוכנית של שישה שבועות לפחות, שבה לומדים לדחות את ההתרוקנות ולהאריך בהדרגה את הזמן בין מתן שתן אחד לשני.

אסטרוגן מקומי. אחרי גיל המעבר, כשיש גם יובש וסימני דלדול, אסטרוגן לנרתיק מוצע לנשים עם שלפוחית רגיזה. טיפול הורמונלי כללי סיסטמי, לעומת זאת, אינו טיפול לדליפת שתן.

כשזה לא מספיק

לדחיפות: תרופות. כשאימון השלפוחית ושינוי הרגלים לא הספיק, יש תרופות שמרגיעות את השלפוחית. הן דורשות סבלנות: ההשפעה נראית אחרי ארבעה שבועות לפחות, ויובש בפה ועצירות הן תופעות לוואי שכיחות, ודווקא סימן שהתרופה מתחילה לעבוד. יש גם משפחה חדשה יותר של תרופות עם פרופיל תופעות לוואי קל יותר.

למאמץ: פסרי או ניתוח. לתמיכה מבפנים יש פסרי, טבעת סיליקון שמותאמת במרפאה, ועליו יש מאמר נפרד. וכשהטיפול השמרני נכשל והאישה רוצה, יש ניתוח. יש כמה שיטות לבחירה, כולל סרט מתחת לשופכה. זה ניתוח קצר יחסית, אבל הוא ההחלטה האחרונה ברשימה, לא הראשונה.

ומה לא. פדים ומוצרי ספיגה אינם טיפול. מציעים אותם רק כפתרון ביניים עד לטיפול, או לטווח ארוך אחרי שכל האפשרויות נבדקו.