דלקות חוזרות בדרכי השתן: למה הן חוזרות, מה באמת עוזר למנוע אותן ומתי צריך בירור

"עוד פעם?"

מי שסבלה מדלקת בשלפוחית השתן מכירה את התחושה: הצריבה, הצורך לרוץ לשירותים והידיעה שזה קורה שוב. עם הדלקת החוזרת מגיעים לא פעם גם שני חששות. הראשון הוא שאולי יש בעיה בגוף שגורמת לדלקות לחזור. השני הוא שכל דלקת תחייב עוד טיפול אנטיביוטי, עד שבסופו של דבר האנטיביוטיקה כבר לא תועיל. אצל נשים רבות הדלקות חוזרות בלי שנמצאת לכך סיבה, וברוב המקרים אין צורך בבירור נוסף מעבר לתרבית שתן. למניעה יש כמה אפשרויות מדורגות, ורק האחרונה שבהן היא אנטיביוטיקה יומית.

למה הדלקות חוזרות, ולמה דווקא אצל נשים?

רוב הדלקות נגרמות מחיידק אי־קולי, שחי במעי הגס בלי להזיק. כשהחיידק עובר מאזור פי הטבעת לשופכה ומגיע לשלפוחית השתן, הוא עלול לגרום לדלקת. אצל נשים השופכה קצרה, ולכן גם הדרך של החיידק אל השלפוחית קצרה. יש שלושה מצבים שמגבירים את הנטייה לדלקות: יחסי מין, שעלולים לדחוף חיידקים אל פתח השופכה; שתייה מועטה, שגורמת לכך שנוצר פחות שתן ששוטף את דרכי השתן; והתקופה שאחרי גיל המעבר, שבה הירידה באסטרוגן גורמת לרירית הנרתיק להידקק ומשנה את אוכלוסיית החיידקים שבה. גם שימוש בקוטלי זרע, סוכרת והתרוקנות לא מלאה של השלפוחית קשורים לדלקות חוזרות.

דלקת מוגדרת כחוזרת כשיש שתי דלקות בתוך חצי שנה או שלוש בתוך שנה. בשלב הזה כדאי לחשוב לא רק איך לטפל בכל דלקת בנפרד, אלא גם איך למנוע את הבאה.

מה באמת עוזר?

לשתות יותר. זו לא רק עצה שעוברת מדור לדור. במחקר מבוקר על נשים עם דלקות חוזרות [140 נשים], נשים שהוסיפו ליטר וחצי מים לשתייה היומית סבלו במהלך השנה שאחר כך מכמחצית ממספר הדלקות, וקיבלו כמחצית ממנות האנטיביוטיקה בהשוואה לקבוצת הביקורת. זו גם אחת ההמלצות הראשונות למניעה.

הרגלים. לא להתאפק כשצריך להטיל שתן, להתפנות אחרי יחסי מין, לנגב מלפנים לאחור ולהשתמש בחומר סיכה בעת יחסים. יש היגיון בהמלצות האלה, אך אין להן בסיס מחקרי חזק. לכן הן חלק מההרגלים הבסיסיים, ולא טיפול מונע בפני עצמו.

אסטרוגן מקומי אחרי גיל המעבר. כאן הראיות טובות במיוחד. טיפול באסטרוגן לנרתיק הוא האפשרות הראשונה אחרי שינוי ההרגלים. היא גם מדגישה שהטיפול פועל מקומית, ורק כמות מזערית מהאסטרוגן מגיעה למחזור הדם, ושתופעות לוואי חמורות נדירות מאוד. הטיפול מסייע להשיב לרירית הנרתיק את ההגנה הטבעית שלה. לעומת זאת, טיפול הורמונלי מערכתי אינו מומלץ במיוחד למניעת דלקות בדרכי השתן. על אסטרוגן מקומי ועל יובש בנרתיק בגיל המעבר אפשר לקרוא במאמר נפרד.

חמוציות. במשך שנים ניטש ויכוח על יעילותן. מחקרים מראים שתכשירי חמוציות כנראה מפחיתים בכרבע את הסיכון לדלקות אצל נשים שסובלות מדלקות חוזרות, אך לא נמצא יתרון דומה אצל נשים מבוגרות במוסדות או בזמן היריון. הראיות עדיין אינן ודאיות. המסקנה המעשית היא שחמוציות כנראה לא מזיקות, אולי מועילות, אבל אינן תחליף לדרכי המניעה האחרות. לגבי פרוביוטיקה, היעילות עדיין לא הוכחה.

ומה עושים כשזה לא מספיק?

אנטיביוטיקה סביב יחסי מין. אם הדלקות מופיעות בעקבות יחסי מין, אפשר לשקול מנה אחת של אנטיביוטיקה לאחריהם, לפני שעוברים לטיפול יומי קבוע.

תכשיר שאינו אנטיביוטיקה. מתנמין (היפרקס) יוצר בשתן תנאים שמקשים על חיידקים להתרבות. יש גם התייחסות לשימוש בו בשילוב ויטמין C. הוא נחשב לחלופה לטיפול אנטיביוטי יומי.

גם יוטיפרו פלוס הוא תכשיר שאינו אנטיביוטי, ומשמש למניעת דלקות חוזרות ולהקלה על אי־נוחות כשהדלקת רק מתחילה. הוא פועל באופן מקומי במערכת העיכול, במטרה לצמצם את יכולתם של החיידקים שגורמים לדלקות בדרכי השתן להתבסס ולהתרבות.

אנטיביוטיקה יומית במינון נמוך. זו האפשרות האחרונה, אחרי שהדרכים האחרות לא הועילו. הטיפול ניתן לתקופה מוגבלת, עם ביקורת בתוך חצי שנה והסבר על הסיכון להתפתחות עמידות לאנטיביוטיקה.

ומה לא עושים? כשמוצאים חיידקים בתרבית שתן אבל אין תסמינים, אין מדובר בדלקת שדורשת טיפול, למעט בזמן היריון. טיפול במצב כזה עלול לעודד התפתחות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

מתי צריך בירור?

ברוב המקרים אין צורך בבירור נרחב. מפנים לבירור כאשר הסיבה לדלקות החוזרות אינה ידועה, כשהזיהום מגיע לכליות ומלווה בחום, בכאב במותניים או בצמרמורת, בזמן היריון או כשיש חשד לבעיה אחרת. גם דם בשתן שנמשך אחרי שהדלקת חלפה, או קושי לרוקן את השלפוחית, מצדיקים בדיקה.