שימור פוריות והקפאת ביציות: מתי זה רפואי, מתי זה בחירה, ומה אפשר לצפות מביציות מוקפאות

הנושא שדוחים

לפעמים המחשבה על הקפאת ביציות עולה דווקא בתקופה שבה יש הרבה שאלות אחרות: זוגיות, עבודה, תכנון משפחה או אי־ודאות לגבי העתיד. לא תמיד קל להחליט אם להתחיל לברר את האפשרות, ולכן יש מי שדוחה את השיחה פעם אחר פעם.

כדי לקבל החלטה, כדאי להפריד בין השאלות האישיות לבין מה שההליך הרפואי עצמו יכול להציע. יש לו כללים, סיכויי הצלחה ומגבלות, וכשמכירים אותם אפשר לחשוב בצורה בהירה יותר אם הוא מתאים לך ומתי.

שני מסלולים, שני תקנונים

בישראל מבדילים בין שימור פוריות מסיבה רפואית לבין הקפאה מבחירה. ההליך דומה, אך תנאי הזכאות והמימון שונים.

שימור פוריות מסיבות רפואיות כלול בסל הבריאות, וההליך והתרופות ממומנים על ידי קופת החולים. הוא מיועד, בין היתר, למי שעומדת לפני כימותרפיה או הקרנות שעלולות לפגוע בפוריות; לנשים שיש להן סיכון מוגבר להפסקת וסת מוקדמת, למשל בשל פרה־מוטציה לתסמונת X שביר או מחלות אוטואימוניות מסוימות; ולנשאיות BRCA לפני ניתוח מפחית סיכון להסרת השחלות. במצבים אלה שימור הפוריות הוא חלק מהתכנון הרפואי, וההמלצות מדגישות שיש לדון בו מוקדם, לפני תחילת הטיפול, ולהפנות במהירות.

שימור פוריות מבחירה, המכונה גם שימור סוציאלי, זמין לנשים בגיל 30 עד 41 ללא תלות במצב המשפחתי או בסיבה רפואית. הוא נעשה במימון פרטי, לפי תעריפי משרד הבריאות. ההסדר מאפשר עד שש שאיבות, או עד 25 ביציות בגילים 30 עד 36 ועד 35 ביציות בגילים 36 עד 41, לפי המגבלה שמתקיימת ראשונה. הביציות נשמרות לחמש שנים, ואפשר לבקש הארכה של תקופת השימור. השימוש בהן אפשרי עד גיל 54.

מה עושים בפועל

ההליך מתבצע ביחידות IVF שאושרו לכך על ידי משרד הבריאות. מתחילים בטיפול הורמונלי שמאפשר לכמה זקיקים להבשיל במקביל. שלב זה נמשך בממוצע כשבועיים, ובמהלכו מבצעים בדיקות דם ואולטרסאונד למעקב. כשהזקיקים מגיעים לגודל המתאים, ניתנת זריקה לתזמון הבשלת הביציות, והן נשאבות בהרדמה בפעולה נרתיקית קצרה. לאחר ההתאוששות משתחררים הביתה. הביציות מוקפאות בשיטת ויטריפיקציה, הקפאה מהירה, ונשמרות בחנקן נוזלי.

במצבים רפואיים דחופים, למשל לפני טיפול כימותרפי, אפשר להתחיל את הגירוי בכל שלב של המחזור בלי להמתין לווסת הבאה.

מה המספרים אומרים, ומה הם לא

חשוב להבחין בין הערכות שנבנו ממחקרים לבין סיכוי אישי שאפשר להבטיח מראש.

מה ידוע? ככל שהגיל בעת ההקפאה עולה, היעילות של כל ביצית פוחתת. במחקר ממרכז אחד הוערך שכדי להגיע לסיכוי של 70% ללידה אחת, אישה בת 30 עד 34 צריכה להקפיא 14 ביציות בשלות, בגיל 35 עד 37 כ־15 ביציות, ובגיל 38 עד 40 כ־26 ביציות. המספרים ממחישים מדוע אחרי גיל 38 עשויים להידרש מחזורי שאיבה נוספים כדי להגיע לאותו סיכוי.

מה עדיין לא ידוע? ההנחיות עצמן מסייגות את ההערכות: אין די ראיות כדי לקבוע כמה ביציות כל אישה בגיל מסוים צריכה להקפיא, או כדי לחשב את סיכוייה ללידה בעקבות הקפאה מבחירה. בין הסיבות לכך: רק חלק קטן מהנשים שהקפיאו ביציות חזרו עד כה להשתמש בהן, ולכן הנתונים על תוצאות הלידה בפועל מוגבלים. במחקרים קטנים שנבדקו, בריאות תינוקות שנולדו מביציות מוקפאות נראתה דומה לזו של תינוקות שנולדו מביציות טריות.

ההנחיות מזהירות גם מפני התחושה שהקפאת ביציות מבטיחה היריון בעתיד, ושאפשר לדחות בשל כך את הניסיון להרות ללא גבול. ההקפאה מוסיפה אפשרות, אך אינה מבטלת את השפעת הגיל על הפוריות.

איך מחליטים

השאלה החשובה היא לא רק אם להקפיא ביציות, אלא גם מתי. בהקפאה מבחירה, הנתונים מצביעים על יתרון לביצוע בגיל צעיר יותר, ובפרט לפני גיל 35. כשצפוי טיפול רפואי שעלול לפגוע בפוריות, חשוב לברר מוקדם את האפשרויות, לפני שמתחילים בטיפול עצמו.

פגישת ייעוץ אינה מחייבת להתחיל בהליך. בגפן אפשר להיפגש עם רופאת פוריות, להעריך את הרזרבה השחלתית ולשוחח על האפשרויות. אם מחליטים להקפיא ביציות, הפעולה מתבצעת ביחידת הפריה חוץ־גופית בליווי המרפאה. גם החלטה להמתין יכולה להתקבל מתוך הבנה טובה יותר של הנתונים ושל גבולות ההליך.