הזרעה תוך־רחמית: למי היא מתאימה, איך היא נעשית, ומה הסיכויים להשגת היריון

הטיפול שנמצא באמצע

הזרעה תוך־רחמית נמצאת בין ניסיונות להרות ללא טיפול לבין הפריה חוץ־גופית. לכן יש נשים שתוהות אם מדובר בצעד קטן מדי כדי להועיל, ואחרות מרגישות שכבר החלו בטיפול פוריות מורכב.

למעשה, זהו טיפול בעל מטרה ברורה, שיכול להתאים מאוד למצבים מסוימים ולהיות פחות יעיל באחרים. לכן השאלה אינה אם הוא "מספיק", אלא אם הוא מתאים לסיבת הקושי להרות.

מה עושים בפועל

בן הזוג מוסר דגימת זרע למעבדת פוריות. במעבדה מבצעים השבחה: מפרידים את תאי הזרע מנוזל הזרע ומרכיבים שאינם נחוצים, ומרכזים את תאי הזרע בעלי התנועתיות הטובה ביותר. סמוך למועד ההזרעה, הרופאה מחדירה את הזרע המושבח לרחם דרך צוואר הרחם בעזרת צינורית דקה. הפעולה נמשכת דקות ספורות, אינה דורשת הרדמה, ולרוב דומה בתחושתה לבדיקה גינקולוגית.

מועד ההזרעה נקבע סמוך לביוץ, כדי ליצור את התנאים המתאימים למפגש בין הזרע לביצית. לשם כך מבצעים מעקב ביוץ באמצעות בדיקות דם ואולטרסאונד, ולפעמים נעזרים בזריקה כדי לתזמן אותו.

לבד, או עם תרופות

אפשר לבצע הזרעה במחזור טבעי או לשלב אותה עם טיפול תרופתי לאישה. השילוב התרופתי נפוץ יותר: הוא עשוי להביא להבשלה של יותר מזקיק אחד ובכך להגדיל את הסיכוי להפריה. במחקרים, השילוב של הזרעה והשראת ביוץ נמצא יעיל יותר, במיוחד באי־פוריות בלתי מוסברת.

לצד היתרון יש גם סיכון: ככל שמבשילים יותר זקיקים, עולה הסיכוי להיריון מרובה עוברים. לכן מעקב האולטרסאונד נועד לא רק לקבוע את מועד ההזרעה, אלא גם לוודא שבטוח להמשיך באותו מחזור.

למי היא מתאימה, ולמי לא

הזרעה מתאימה בעיקר בשני מצבים: כאשר איכות הזרע או כמותו נמוכות במידה שאינה חמורה, וההשבחה יכולה לסייע; וכאשר לא נמצא גורם ברור לאי־הפוריות, והשילוב עם השראת ביוץ עשוי להעלות את הסיכויים.

כשהנתונים של הזרע נמוכים מאוד, לרוב עדיף לפנות ישירות להפריה חוץ־גופית. גם במקרה של חסימה בחצוצרות הזרעה אינה פתרון מתאים, משום שהביצית והזרע עדיין צריכים להיפגש בחצוצרה.

הסיכויים, במספרים

במחקרים על הזרעה בשילוב השראת ביוץ, שיעור ההריונות במחזור טיפול אחד נע בין כ־8% ל־22%, ובתנאים המתאימים ביותר מגיע לכחמישית מהמחזורים. פירוש הדבר הוא שברוב המחזורים לא מושג היריון, גם כשהטיפול מתאים.

מכיוון שהסיכוי מצטבר לאורך כמה מחזורים, מקובל להציע סדרה ולא להעריך את הטיפול על פי ניסיון יחיד. לרוב מדובר בשלושה עד ארבעה מחזורים, ואם לא מושג היריון שוקלים לעבור להפריה חוץ־גופית. כדאי להכיר את התוכנית מראש, כדי לדעת מתי בודקים מחדש אם נכון להמשיך.

ומה לא לעשות

לא כדאי להמשיך במחזורי הזרעה ללא גבול כשסדרה סבירה לא הביאה להיריון; בשלב הזה נכון לשוחח על האפשרויות הבאות. מצד שני, אין סיבה לדלג על הזרעה רק משום שהיא פשוטה יותר מהפריה חוץ־גופית. כשהיא מתאימה לנסיבות הרפואיות, היא יכולה להיות הצעד הנכון, ללא שאיבה והפריה במעבדה.