פסרי: מהו, למי הוא מתאים, ואיך נראית ההתאמה

"להכניס משהו ולהשאיר אותו שם?"

הרעיון של התקן שנשאר בנרתיק עשוי להישמע לא נוח. לפעמים עולה השאלה אם מרגישים אותו כל הזמן, או אם הוא עלול לזוז או לצאת. פסרי שהותאם היטב בדרך כלל אינו מורגש, בדומה לטמפון או לדיאפרגמה שמונחים נכון. אם הוא נפלט, ייתכן שהצורה או הגודל אינם מתאימים, ולכן ההתאמה נעשית במרפאה. [2: קוקרן 2020] פסרי מוצע לעיתים קרובות כאחד הטיפולים הראשונים לצניחה.

מה זה, ומדוע זה עובד?

בצניחת איברי האגן התמיכה באחת מדפנות הנרתיק נחלשת, והדופן יורדת לכיוון הפתח. על המצב עצמו אפשר לקרוא במאמר נפרד. הפסרי נשען על דפנות הנרתיק ומספק תמיכה לדופן שירדה. הוא אינו מחזק את הרקמה ואינו מרפא את הצניחה, אלא מפחית את התסמינים כשהוא נמצא במקום. היתרון הוא שאפשר להתנסות בו, ואם אינו מתאים, להוציא אותו ולבחור טיפול אחר.

קיימים כמה סוגים. טבעת היא הצורה הנפוצה ביותר, אך יש התקנים נוספים שמתאימים לצניחה מתקדמת או למקרים שבהם הטבעת אינה נשארת במקום. ההתקנים עשויים מסיליקון עמיד שאינו סופג ריחות.

למי הוא מתאים?

אפשר להציע פסרי לכל אישה שהצניחה מפריעה לה, עם פיזיותרפיה מודרכת או בלעדיה. מחקרים מראים ששילוב פסרי ופיזיותרפיה הוביל אחרי שנה לשיפור גדול יותר בתסמינים ובאיכות החיים לעומת פיזיותרפיה לבדה. הוא מתאים גם לצניחה מתקדמת, כאשר אישה אינה רוצה בניתוח או אינה יכולה לעבור אותו בשל מצבה הרפואי.

יש מי שבוחרת בו כדי להקל במהירות על בליטה שמפריעה בהליכה או בפעילות גופנית; מי שמתכננת עוד היריון; מי שממתינה לניתוח; מי שניתוח כרוך עבורה בסיכון; ומי שפשוט מעדיפה פתרון לא ניתוחי. אין גיל שבו האפשרות הזאת מוקדמת מדי.

איך נראית ההתאמה?

ההתאמה נעשית בפגישה במרפאה. הרופאה בודקת את דרגת הצניחה ואת מצב רקמת הנרתיק, בוחרת פסרי בצורה ובגודל מתאימים ומניחה אותו. לאחר מכן היא מבקשת ממך לעמוד, להתכופף, להשתעל ולעיתים גם ללכת או להתפנות, כדי לוודא שההתקן נשאר במקום ואינו מפריע. אם מורגש לחץ או שהפסרי זז, מנסים מידה או צורה אחרת. לעיתים נדרשת יותר מהתאמה אחת.

אחרי גיל המעבר, כשהרקמה דקה ויבשה, אפשר להציע אסטרוגן מקומי לפני ההתאמה או במהלכה כדי לשפר את סבילות הרקמה להתקן.

ומה אחר כך?

חלק מהנשים לומדות להוציא ולהכניס את הפסרי בעצמן, ויכולות להסיר אותו ללילה, בזמן יחסים או לכמה ימים בשבוע. אחרות משאירות אותו במקומו ומגיעות לביקורת, שבה הרופאה מוציאה את ההתקן, מנקה אותו, בודקת את הרקמה ומחזירה אותו. ההנחיות ממליצות להוציא את הפסרי לבדיקה לפחות אחת לשישה חודשים כדי להפחית סיבוכים. יש גם נוהג של החלפה אחת לשלושה עד שישה חודשים.

תופעות לוואי. לפעמים מופיעים הפרשה מוגברת, גירוי או דימום קל שנגרם מלחץ על הדופן. במקרה כזה צריך לבדוק את מצב הרקמה ולשקול התאמה אחרת או הפסקה זמנית של השימוש. במחקרים, תופעות לוואי היו שכיחות יותר עם פסרי מאשר בפיזיותרפיה בלבד, אך ברובן היו קלות. לעיתים מופיעה דליפת שתן שלא הייתה לפני כן, כשהצניחה נתמכת, ואז מטפלים גם בה.

יחסי מין. עם פסרי טבעתי אפשר בדרך כלל לקיים יחסים בלי להסירו; סוגים אחרים מחייבים הוצאה. גם השיקול הזה נלקח בחשבון בבחירת ההתקן.