מורסה (אבצס) ופיסטולה בפי הטבעת: הדלקת החריפה, התעלה שעלולה להישאר אחריה ולמה חשוב לטפל בזמן

"כואב לי לשבת, ואני לא מעיזה להסתכל"

כאב של מורסה בפי הטבעת הוא לרוב כאב פועם שמתגבר משעה לשעה, אינו תלוי ביציאה ולעיתים מלווה בחום. מרבית הנשים ממתינות יומיים או שלושה בתקווה שהכאב יחלוף, או בגלל המבוכה. חשוב לדעת שני דברים: ראשית, מדובר בזיהום שעלול להופיע גם אצל אנשים בריאים לגמרי, ולא בתוצאה של משהו שעשית. שנית, הטיפול קצר וההקלה מיידית, משום שניקוז המוגלה מפחית את הלחץ. על טחורים ופיסורה, שני מצבים נוספים הגורמים לכאב באזור, נרחיב במאמר נפרד.

מה זו מורסה, ואיך היא נוצרת?

בקצה תעלת פי הטבעת יש בלוטות קטנות שמפרישות ריר. כאשר הפתח של אחת מהן נסתם, עלול להתפתח זיהום. המוגלה מצטברת ומחפשת דרך החוצה, בדרך כלל אל העור הסמוך לפי הטבעת ולעיתים עמוק יותר, בין השרירים. המורסה עשויה להתבטא בנפיחות אדומה, חמה וכואבת ליד פי הטבעת. אם היא עמוקה, ייתכן כאב ללא ממצא חיצוני שנראה לעין. לעיתים רחוקות גם פיסורה שהזדהמה יכולה לגרום למורסה. גורמים פחות שכיחים נוספים כוללים מחלת רקע כמו קרוהן, חבלה או גוף זר, ממאירות, מצב לאחר ניתוח או פעולה פולשנית באזור, וכן מחלת עור שעלולה להיראות כמו מורסה.

מה עושים איתה?

הטיפול הוא ניקוז, ולא כדורים בלבד. כדי לאפשר למוגלה לצאת מבצעים חתך קטן בעור שמעל הנפיחות, ברוב המקרים בהרדמה כללית. אנטיביוטיקה לבדה אינה מגיעה אל תוך כיס המוגלה ולכן, כשיש בה צורך, היא מתווספת לניקוז ואינה מחליפה אותו. גם לאחר הניקוז לא תמיד נדרשת אנטיביוטיקה: במחקר מבוקר [151 מטופלים], טיפול אנטיביוטי לאחר הניקוז לא הפחית את הסיכון להיווצרות פיסטולה. אנטיביוטיקה ניתנת במצבים מסוימים, למשל בנוכחות מחלות רקע כמו סוכרת או דיכוי חיסוני, או לפי שיקול דעת רפואי.

לא כדאי להמתין לניקוז עצמוני. גם כשהמורסה נפתחת מעצמה, הניקוז לרוב חלקי וחיידקים עלולים להישאר בפנים, כך שהזיהום אינו חולף לחלוטין או חוזר. מורסה שאינה מנוקזת עלולה להמשיך לגדול, להתפשט לרקמות הסמוכות ולגרום לזיהום נרחב.

לאחר הניקוז משאירים את הפצע פתוח, והוא מחלים בהדרגה מבפנים החוצה במשך כמה שבועות, תוך הקפדה על ניקיון. הכאב חולף בדרך כלל במהירות יחסית. בביקורת במרפאה הפרוקטולוגית חשוב לשים לב במיוחד להפרשה שאינה נפסקת.

ומה זו פיסטולה?

לא תמיד התעלה שנוצרה בדרכה של המוגלה החוצה נסגרת. אצל כ-30% עד 37% מהאנשים שסבלו ממורסה נותרת תעלה דקה המחברת בין בלוטה שבתעלת פי הטבעת לבין פתח קטן בעור. התעלה הזו נקראת פיסטולה. הסיכוי להיווצרותה משתנה לפי מיקום המורסה: במורסות עמוקות יותר או כאלה שנמצאות בין שכבות השריר, הסיכון גבוה יותר מאשר במורסות קטנות ושטחיות. גם מחלות רקע, למשל קרוהן, עלולות להעלות את הסיכון. הסימן האופייני לפיסטולה הוא הפרשה של מוגלה או מעט דם שמכתימה את התחתונים, ולעיתים גם גרד או כאב שמתגבר ביציאה, בשיעול או בישיבה. הפיסטולה עלולה להיסתם ולהתמלא שוב, וכך לגרום למורסה חוזרת. הסיכון לכך גבוה יותר במורסות עמוקות.

למה היא לא מחלימה מעצמה? כל עוד נשאר פתח פנימי בתעלת פי הטבעת, התעלה עצמה נשמרת בשל דלקת כרונית ואינה נספגת ונעלמת. צואה וחיידקים יכולים להמשיך להיכנס דרכה. לכן, לאחר שנוצרה פיסטולה, תרופות עשויות להקל, אך "רק ניתוח נחשב לפתרון הרפואי המוחלט".

איך מטפלים בניתוח? בחירת השיטה תלויה במיקום הפיסטולה ובמידת המעורבות של שריר הסוגר. בפיסטולה שטחית אפשר לפתוח את התעלה לכל אורכה ולאפשר לפצע להחלים; זהו הניתוח הפשוט והיעיל ביותר. פיסטולה שעוברת דרך חלק ניכר מהסוגר מחייבת שיטה שמגינה על השריר, למשל השארת חוט בתעלה לצורך ניקוז או סגירת הפתח הפנימי, כדי לשמור על השליטה ביציאות. לפני הניתוח, ובהתאם למצב המטופלת, לעיתים מפנים לבדיקת MRI לקבלת תמונה אנטומית מדויקת יותר.

ומה לגבי קרוהן? כאשר הפיסטולות חוזרות, מופיעות בכמה מוקדים או מלוות בשלשולים, בכאבי בטן ובירידה במשקל, יש לשלול מחלת מעי דלקתית. אצל מטופלות עם קרוהן הפיסטולה עשויה להיות חלק מהמחלה, ולכן גם הטיפול שונה.