שרירנים ברחם: למה כמעט לכל אישה יש, מה המעקב המומלץ ומתי באמת צריך לטפל

"יש לך שרירן"

שמיעה של המילה "גידול" בבדיקה עלולה לעורר חשש מסרטן או מהצורך להוציא את הרחם. חשוב להבחין בין הדברים: שרירן הוא ברוב המוחלט של המקרים גידול שפיר של שריר הרחם, וממאירות היא נדירה מאוד. גם כשנדרש טיפול, במקרים רבים אפשר לשמור על הרחם. השאלה החשובה היא אם השרירן גורם לתסמינים, ואילו אפשרויות מתאימות במקרה שלך.

למה כמעט לכל אישה יש

שרירנים מתפתחים ברקמת שריר הרחם וגדילתם מושפעת מאסטרוגן. לכן הם שכיחים בשנות הפוריות, שכיחותם עולה עם הגיל, ולאחר גיל המעבר חלקם מתכווצים והתסמינים נוטים לפחות. במחקר שבו נבדקו נשים באולטרסאונד בלי קשר לתסמינים, נמצאו שרירנים אצל כמחצית ממי שלא ידעו שיש להן שרירנים. גורמי סיכון נוספים כוללים היסטוריה משפחתית, עודף משקל, עישון והיעדר לידות.

מה התסמינים האופייניים כשיש שרירן

הגודל והמיקום משפיעים על סוג התסמינים. שרירן בדופן הרחם הוא השכיח ביותר; שרירן שפונה החוצה עשוי ללחוץ על השלפוחית או על המעי; ושרירן שבולט לחלל הרחם קשור יותר לדימום כבד ולפגיעה אפשרית בפוריות.

התלונה הנפוצה היא דימום וסתי כבד או ממושך, ולעיתים גם דימום בין מחזורים. דימום מתמשך עלול לגרום לאנמיה. תסמינים נוספים כוללים תכיפות במתן שתן, עצירות, תחושת כובד או לחץ באגן ובגב, ולעיתים בטן מוגדלת. ייתכנו גם כאבים בזמן הווסת או ביחסי מין וקושי להרות.

שרירן גדול שלוחץ על איברים סמוכים, גדל במהירות, גורם לדימום חריג או משפיע על הפוריות מצדיק הערכה וטיפול לפי הצורך. כאשר אין תסמינים או השפעה משמעותית, בדרך כלל אפשר להמשיך במעקב.

איך מאבחנים

לעיתים שרירן מתגלה בבדיקה גינקולוגית, ולעיתים באולטרסאונד, שהוא ברוב המקרים בדיקת האבחון המספקת. MRI נדרש בעיקר כשהמידע המפורט על מספר השרירנים, מיקומם ואספקת הדם שלהם חשוב לתכנון פעולה. אם קיים חשד לשרירן שבולט לחלל הרחם, אפשר להיעזר בהיסטרוסקופיה, בדיקה שמאפשרת להסתכל בתוך הרחם דרך צוואר הרחם.

מה עושים, ולפי איזה סדר

כאשר השרירן קטן ואינו מעוות את חלל הרחם, הטיפול בדימום כבד דומה לטיפול בדימום מסיבות אחרות: התקן תוך־רחמי עם פרוגסטין, חומצה טרנקסמית, נוגדי דלקת, גלולות או פרוגסטין. בשרירנים גדולים יותר אפשר לשקול גם אמבוליזציה (חסימה של כלי הדם שמזינים את השרירן), הסרת השרירן או כריתת רחם. הבחירה תלויה במספר השרירנים, בגודלם ובמיקומם ובחומרת התסמינים. קיימות גם תרופות פומיות חדשות מקבוצת חוסמי GnRH.

שרירן שבולט לחלל הרחם אפשר לעיתים להסיר בהיסטרוסקופיה.

טיפול תרופתי נועד בדרך כלל להפחית את הדימום, ובחלק מהשיטות אפשר גם להקטין את השרירן. זו עשויה להיות אפשרות טובה למי שמעדיפה לדחות ניתוח או מתקרבת לגיל המעבר, שבו השרירנים נוטים להצטמצם.

קיימות גם שתי אפשרויות שנועדו להקטין שרירן בלי להסירו בניתוח: אמבוליזציה, שבה חוסמים בצנתור את כלי הדם המזינים אותו, ואולטרסאונד ממוקד בהכוונת MRI, שמחמם את הרקמה ומכווץ אותה. שתיהן משמרות את הרחם, אך אינן מעלימות בהכרח את השרירן, ולא מתקבלת במהלכן רקמה לבדיקה פתולוגית. אמבוליזציה אינה מיועדת לנשים שמתכננות היריון.

ניתוח משמר רחם, או כריתה

כאשר יש צורך בניתוח, אפשר במקרים רבים להסיר רק את השרירן, פעולה המכונה מיומקטומיה. שרירן שבולט לחלל הרחם ניתן להסיר בהיסטרוסקופיה, בלי חתך בבטן. שרירנים בדופן או מחוץ לרחם אפשר להסיר בלפרוסקופיה דרך חתכים קטנים, ולעיתים נדרש ניתוח פתוח בשל הגודל או מספר השרירנים. הרחם נשמר, ואפשר להרות לאחר מכן, אך קיימת אפשרות להתפתחות שרירנים חדשים.

האפשרות השנייה היא כריתת רחם. זהו הטיפול היחיד שמבטיח שהשרירנים לא יחזרו, וברוב המקרים הוא מתבצע כיום בלפרוסקופיה עם אשפוז קצר. הוא מתאים בעיקר לנשים שסיימו לתכנן הריונות, כשיש שרירנים רבים או תסמינים קשים. שרירנים הם אחת הסיבות השכיחות לכריתת רחם, אך נשים רבות מעדיפות לשמר את הרחם, בין אם מסיבות של פוריות ובין אם מסיבות אחרות. ההחלטה מתקבלת בהתאם למצב הרפואי ולהעדפותייך.

הפחד מסרטן

לעיתים השאלה העיקרית היא איך יודעים שהשרירן שפיר. סרקומה של שריר הרחם היא אפשרות נדירה. אם המראה בבדיקת הדימות מעורר חשד, או אם השרירן גדל במהירות, שוקלים דרך טיפול שמאפשרת להוציא את הרקמה ולשלוח אותה לבדיקה, במקום להסתפק בפעולה שמקטינה את השרירן בלי דגימה.

שרירנים ופוריות

רוב השרירנים אינם מונעים היריון. אין די ראיות לכך שעצם קיומו של שרירן מפחית את הסיכוי להרות. לעומת זאת, כאשר השרירן מעוות את חלל הרחם, הסרתו עשויה לשפר את שיעורי ההיריון ולהפחית את הסיכון להפלה מוקדמת.