אבחון סרטן השד: אילו בדיקות מבצעים ומה כל אחת מהן יכולה לגלות?

הימים שבין הבדיקה לתשובה

הבדיקה עצמה עשויה להימשך דקות ספורות, אבל ההמתנה לתוצאות ארוכה יותר. בתקופה הזו קל לחזור שוב ושוב לאותן שאלות. יש נשים שמתארות את ההמתנה כחלק קשה במיוחד של תהליך הבירור.

אי אפשר תמיד לקצר את משך ההמתנה, אבל אפשר להבין מה נבדק בכל שלב, מה התוצאה יכולה לומר ומה עשוי לקרות בהמשך. הידיעה הזו יכולה להפחית חלק מחוסר הוודאות.

הליווי נמשך גם אחרי הביקור. כשד"ר ענת בן ארי ממליצה על בדיקות דימות של השד, את יכולה לשלוח את התוצאות למרפאה. היא עוברת עליהן בעצמה ושולחת לך את המלצותיה, בלי שתצטרכי להגיע לתור נוסף. אם נמצא ממצא חריג, היא מתקשרת אלייך באופן אישי, מסבירה את התוצאות ועונה על השאלות שלך, כדי שלא תישארי לבד עם החששות ואי־הוודאות. הליווי הזה ניתן גם לנשאיות BRCA וגם לנשים שמגיעות למעקב שגרתי. רק אם יש צורך בבדיקה גופנית נוספת, קובעים תור.

העיקרון: שלושה מרכיבים של בירור

כאשר יש ממצא חשוד בשד, מקובל להשתמש ב"הערכה משולשת": בדיקה קלינית של הרופאה, בדיקות דימות ולפי הצורך דגימת רקמה. השילוב מאפשר להגיע לדיוק אבחנתי גבוה. עם זאת, לא כל ממצא בבדיקה גופנית מחייב דימות, ולא כל בדיקת דימות מחייבת ביופסיה.

המשמעות היא שבמצבים מסוימים בדיקה אחת אינה מספיקה כדי לקבוע במה מדובר. ממצא חשוד במישוש אינו אבחנה, ולעיתים גם בדיקה גופנית תקינה אינה מסיימת את הבירור.

ממוגרפיה ואולטרסאונד: איך הן משלימות זו את זו?

ממוגרפיה היא צילום רנטגן של השד. במהלך הבדיקה השד נלחץ בין שני משטחים ומצולם מכיוונים שונים. הלחץ עלול להיות לא נעים, אך הוא מאפשר לפרוס את רקמת השד ולצמצם את מנת הקרינה.

אולטרסאונד, שנקרא גם סונר, משתמש בגלי קול ואינו כרוך בקרינת רנטגן. הוא מסייע במיוחד להבחין בין ציסטה, כלומר חלל מלא נוזל, לבין גוש מוצק, וכן להעריך ממצאים בבלוטות הלימפה. ציסטה פשוטה היא בדרך כלל ממצא שפיר שאינו דורש בירור נוסף.

הבחירה בבדיקות מושפעת גם מצפיפות רקמת השד. בשד צפוף, מצב שנפוץ יותר בגילים צעירים, יכולתה של הממוגרפיה לזהות ממצאים פוחתת, בעוד שאולטרסאונד שומר על רגישות טובה. לכן אצל נשים צעירות הבירור מתחיל לא פעם באולטרסאונד.

מתי משתמשים ב־MRI?

בדיקת MRI היא הרגישה מבין שלוש בדיקות הדימות המתוארות כאן, עם רגישות מדווחת של כ־95% עד 100%, ואינה משתמשת בקרינת רנטגן.

עם זאת, רגישות גבוהה פירושה גם זיהוי של ממצאים שלא תמיד יש להם משמעות רפואית. לכן MRI אינה בדיקה שגרתית לכולן. משתמשים בה במצבים מוגדרים, למשל במעקב אחר נשים בסיכון גבוה או בבירור שלא הוכרע בבדיקות אחרות, ובהתאם לשיקול הרפואי.

מה משמעות המספר BI-RADS בדוח?

דוחות הדימות משתמשים בסולם אחיד שנקרא BI-RADS. המספרים 0 עד 6 מציינים את רמת החשד ואת ההמלצה להמשך הבירור.

• 0: הבדיקה אינה מלאה, ונדרשת בדיקת דימות נוספת.
• 1: ממצא תקין.
• 2: ממצא שפיר ברור, למשל ציסטה פשוטה.
• 3: ממצא שסביר מאוד שהוא שפיר (98% עד 99%), ולכן בדרך כלל ממליצים על מעקב בטווח קצר כדי לוודא שאין שינוי, לפי שיקול רפואי.
• 4 עד 5: ממצא שמעלה חשד ומצריך דגימת רקמה; קטגוריה 4 נחלקת לדרגות משנה לפי מידת החשד.
• 6: ממאירות שכבר אובחנה.

דווקא קטגוריה 3 יכולה לעורר חשש מיותר בגלל מיקומה בסולם. למעשה, משמעותה קרובה הרבה יותר לממצא שפיר מאשר לממצא חשוד. המעקב נועד לוודא שהממצא נשאר יציב.

מה קורה בביופסיה?

הסוג השכיח הוא ביופסיית מחט עבה, שבה נלקחות כמה דגימות קטנות של רקמה ונשלחות לבדיקה פתולוגית. הבדיקה מתבצעת בהרדמה מקומית, בהכוונת דימות ועל ידי רדיולוגים המתמחים בדימות שד. זו אינה פעולה ניתוחית.

חשוב לזכור: הפניה לביופסיה אינה אומרת שהממצא סרטני. חלק ניכר מהביופסיות מגלות ממצאים שפירים. דגימת הרקמה נועדה לאפשר תשובה אבחנתית ודאית, ולא לאשר מסקנה שכבר התקבלה.